פרק 1: ״מה עושים כשהקבוצה שלך כבר לא שלך?״

הקדמה

רגע לפני הפרק הראשון אציג את עצמי ואת הקונספט של הבלוג. שמי שגיא משה, אחד ממקימי קבוצת גיסין 1912, קבוצת האוהדים של מכבי אבשלום פ״ת.

בבלוג הזה אני רוצה לנסות להעביר לכם את הרכבת הרים המטורפת הזאת בכל מה שקשור להקמת וניהול קבוצת אוהדים. להעביר את התחושות המשוגעות, הקשיים והרגעים הכי מטורפים.

מקווה שתקראו, תהנו ותתחברו. הבלוג יתחיל מרגע לקיחת ההחלטה, דרך הבנייה הראשונית של המועדון ויתקדם יחד עם כל מה שעברנו בעונת 25/26 בליגה ג׳.

יש רגע כזה כאוהד, שבו אתה מבין שזה כבר לא זה.
אצלי זה לא היה רגע אחד. זה היה תהליך שקט, כזה שמחלחל לאט.

במשך שנים הגעתי למשחקים של מכבי אבשלום פתח תקווה כמו כולם.
עמדתי ביציע, שרתי, שמחתי, התעצבנתי, קיוויתי.
אבל מתישהו משהו השתנה. הרגשתי שאני כבר לא באמת חלק.
שאני בא לראות קבוצה שהיא לא שלי.

ניסינו לשנות. באמת שניסינו. דיברנו, לחצנו, מחינו, חיפשנו פתרונות. חשבנו שאפשר להשפיע מבפנים.
כמעט 20 שנה ושום דבר לא זז.
ואז משהו משתנה.

אתה מפסיק לשאול: ״איך משנים את המועדון?״
ומתחיל לשאול שאלה אחרת: ״מה עושים כשהקבוצה שלך כבר לא שלך?״

אני לא זוכר את הרגע שבו עלתה המחשבה להקים קבוצה משלנו.
זה לא היה רגע הירואי. זה התחיל משיחות.
עוד שיחה ביציע, עוד שיחה אחרי משחק, עוד מישהו שאומר “די”.
ופתאום אתה קולט שאתה לא לבד.

ומשם, בלי לשים לב, קרה משהו מוזר: במקום לדבר על למה זה לא עובד - התחלנו לדבר על איך זה כן יכול לעבוד, קבוצת אוהדים.

רעיון שנשמע בהתחלה כמעט מנותק מהמציאות. אבל ככל שדיברנו עליו יותר - ככה הוא התחיל להרגיש פחות כמו חלום, ויותר כמו משהו שחייב לקרות.

ואז מגיע הרגע הזה, שאתה עוצר לשנייה ושואל את עצמך: ״רגע… אנחנו באמת הולכים לעשות את זה?״

אם אתם מתחברים לקונספט של קבוצת אוהדים, או התחברתם לסיפור ובא לכם לתמוך - אנחנו יותר מנשמח אם תעשו חברות בעמותה, תקנו מרצ׳ או פשוט תתרמו לעמותה - חפשו בגוגל גיסין 1912.