פרק 4: "עוד לפני שהתחיל - כבר הבנו שעשינו משהו גדול"

התאריך הוא 31.07.25 , הגיע היום של הכנס. אני מתעורר בבוקר עם דריכות שלא הרגשתי הרבה זמן, כל היום זה רק דבר אחד בראש: מה עוד חסר? מה שכחנו? מה יכול להשתבש? יש פחד כזה, שקט, שמלווה אותך. שמישהו חשוב לא יגיע. שמשהו קטן יהרוס הכל. שבסוף אנשים לא יבואו. אנחנו מגיעים לאולם גולדה שש שעות לפני הפתיחה. תולים שלטים. צובעים את המקום בכחול. מקימים עמדות. עושים חזרות. האדרנלין בשמיים ואז מגיע הרגע שהדלתות נפתחות. בהתחלה זה טפטוף, ואז לאט לאט זה מתמלא. וותיקי מכבי אבשלום פ״ת. אוהדים צעירים. אנשים שלא ראינו שנים ביציע. אנשים שלא ידענו בכלל שהם עדיין שם. ובאיזשהו רגע, עוד לפני שהכנס התחיל - אני עוצר לשנייה, מסתכל מסביב ואומר לעצמי: ״עשינו משהו גדול!״ הכנס מתחיל, אנשים נכנסים מהמבואה בגולדה לתוך האולם, בערך 250 אנשים. האמת? קיווינו ליותר. אבל באותו רגע זה כבר לא משנה. אנשים עולים לבמה. עידן טל. ראש העיר, רמי גרינברג. שרון צופין. יונתן. כל אחד יותר מרגש מהשני. ואז אנחנו, שבעת המייסדים: רותם, עידן, אורן, רן, אופיר, ליאח ואני, שגיא. אני עומד שם על הבמה, ומנסה לעכל איך הגענו לפה. ובתוך כל זה קורים רגעים שאתה לא מתכנן. עוד ועוד אנשים שיושבים באולם תופסים את המיקרופון ומביעים תמיכה. שחקני עבר. דמויות שאתה גדלת עליהן. גדי נדל. עמי פן. וזה כבר לא “כנס”, זה מרגיש כמו משהו הרבה יותר עמוק. הכנס נגמר, הכל עבר חלק, באמת. ואז מגיע החלק האמיתי: המספרים. קצת מעל 100 חברי עמותה נרשמו במקום, מספר יפה. אבל לא מספיק, אנחנו יודעים את זה. וכמו תמיד , אין זמן להתעכב על הרגש. הודעה ראשונה בקבוצת הוואטסאפ: “עשינו דבר גדול היום. עכשיו אופרטיבית - מוציאים רשימה של כל מי שהיה ולא נרשם. רשימה של כל מי שאישר ולא הגיע וממחר מתחילים עוד סבב של טלפונים” זה הרגע שבו אתה מבין: אין פה הפסקות, אין “לנוח על זה”, אין רגע ליהנות באמת. כי מצד אחד -עשינו משהו גדול. אבל מצד שני - עכשיו זה מתחיל באמת.